החלטה בתיק רע"א 41623-03-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד השופטת רחל חוזה, ס' נשיא (בדימוס)) מיום 27/2/13 בתיק ת"ק 53132-10-12, לפיה נתקבלה תביעת המשיבים לתשלום פיצוי בגין נזקי רכב בגין תאונת דרכים שארעה ביום 3/6/12, והמבקשים חויבו, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים במאוחד סכום פיצוי של 16,814 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן חויבו המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים במאוחד הוצאות משפט בסך של 1,200 ש"ח ועוד אגרת הגשת התביעה ותשלום הוצאות השמאי, נכון ליום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

3.         המדובר בתאונת דרכים שאירעה ברח' יותם ביום 3/6/12 בין רכבו של מר חנן ממן (להלן: מר ממן ) הנהוג על ידי אשתו (להלן יכונו השניים: המשיבים ) לבין רכב המבקש מס' 1 (להלן: מר סוחצקי ) בו הוא נהג ואשר מבוטח היה על ידי המבקשת מס' 2 (להלן יכונו השניים: המבקשים ).

4.         אין חולק שהתאונה אירעה בעת שהרכב של מר ממן היה במצב של עצירה, ואילו רכב המבקשים פגע בו מאחור.

            המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה להיקף הנזק שנגרם עקב התאונה האמורה, כאשר לטענת מר סוחצקי, הנזקים העיקריים הם ישנים ולא נגרמו מהתאונה הנדונה, מאחר שהתאונה הייתה קלה והפגיעה הייתה כהגדרתו נגיעה של "נשיקה" ולכן לא נגרמו בתאונה כל נזקים.

גרסת המשיבים שונה. לטענת מר ממן, ועל פי עדותה של הגב' ממן, מיד לאחר התאונה נראו סימני דפיקה בתא מטען ופס ישר של פגיעה גם בפגוש וגם בתא המטען, כאשר על פי אותה עדות מהירות הנסיעה של הרכב הפוגע של מר סוחצקי לא הייתה איטית אלא הורגשה מכה חזקה שאף גרמה לפציעתה של גב' ממן.

5.         בית משפט קמא העדיף את גרסתה של גב' ממן ודחה את עדותו של מר סוחצקי. מה עוד שבפני בית משפט קמא הובאו הדברים שאמר מר סוחצקי בפני החוקר שתמכו למעשה בעדותה של גב' ממן. לעניין היקף הנזקים הסתמך בית המשפט גם על חוות הדעת של השמאי מטעמם של המשיבים, אשר העיד כי כל הנזקים שברכב המשיבים נראו טריים ונגרמו על ידי התאונה שהתרחשה, תקופה קצרה לפני בדיקת הרכב, כאשר הרכב נבדק ביום בשבו אירעה תאונה.

6.         בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי בעת שנפגע הרכב ציינה הגב' ממן בפניהם כי ברכב יש פגיעה קודמת שאינה שייכת לאירוע התאונה, וזאת בחלקו השמאלי של הפגוש האחורי ברכבה. לאותה מסקנה ניתן לטענתם להגיע בהסתמך על התמונות שהוגשו. כן הפנו המבקשים לעדות שנמסרה על ידי הגב' ממן ואשר אישרה כי ברכב היה נזק שלא כתוצאה מהתאונה הנדונה. לכן, לא היה מקום לחייבם במלוא הנזק הנתבע, וכן היה מקום לקבל  גרסתם שפגיעתם ברכב לא הייתה קשה.

7.         כאמור, לא נתבקשה תשובה. מדובר בקביעות עובדתיות שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש. בכגון אלה, אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

עיון בחומר הראיות - במקרה זה, עדותו של מר ממן ועדותה של הגב' ממן, שהייתה מהימנה על בית משפט קמא - מבססת היטב את מסקנותיו של בית משפט קמא.

בעדותו של מר ממן הבהיר מר ממן שבתאונה מיום 18/6/09 נפגע הרכב מקדימה. לגבי התאונה מיום 10/4/10 מישהי גלשה אל הרכב ולא נגרם כל נזק לרכב.

בעדותה של גב' ממן אכן אישרה גב' ממן כי התייחסה לנזק קודם של פגיעה בצד שמאל, שלא הייתה פגיעה בתאונה הנדונה (עמ' 2 ש' 9 לפרו'), ואולם לגבי כל יתר הנזקים שנגרמו, עמדה על דעתה שמדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה מיום 3/6/12.

עדויות אלה לא רק היו מהימנות על ידי בית המשפט אלא אף נתמכו בראיות נוספות שהוצגו, לרבות עדותו של השמאי. משנקבעו הממצאים כפי שנקבעו, לא היה מקום להגיש את הבקשה.

8.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא ולבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: